יש לי חבר שהחליט להתחרות בריצה עם עצמו.
החלטה היא החלטה ,קם והתחיל לרוץ.
מאותו יום כשהוא מגיע לביקור כשרק נפתחת הדלת
הוא ממהר להגיד להתראות,בארוחות הוא פותח בקינוח
וממשיך לו לדרכו.
ריצה ,כדי שיהיה עוד זמן לרוץ....
פעם תפסתי אותו מהרהר על קניית שני כרטיסי טיסה,
אחד לשעה המיועדת והשני לטיסה מוקדמת ,כנראה
כדי להספיק להגיע עוד לפני שיצא..
לפני זמן מה ישבנו יחד (הוא עמד),וניהלנו שיחה מהירה.
"למה הריצה הזאת ?"
"אתה יודע,עבודה,ילדים,בעיות,החיים..."
"כן,כמו כולם..
יש איזה סיפור על שני אנשים העומדים על שביל
שעובר בחורשה יפה.אחד מחליט לרוץ והשני מהלך לו.
האחד יגיע ראשון אבל לא יוכל לספר הרבה על החורשה משום
שרץ ולא ראה,השני יגיע מאוחר יותר ראה ,התבונן ולמד."
חייך ואמר :
"החלטה היא החלטה" ונעלם.
ורציתי להוסיף ש:
"רץ..תוך כדי ריצה הופך לצר ולמה ?
בריצה העין לא מצליחה להעמיק והמבט הוא שטחי.
כשהולכים אפשר להתבונן.
וצר זה גם אויב..."
אבל הוא כבר לא היה.
יש לי חבר שהחליט להתחרות בריצה עם עצמו.
כל כך רצה עד שעצמו כבר פיגר אחריו
ועכשיו הוא רץ לחפש אותו.
"מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ, אַךְ-לְמוֹתָר;וְכָל-אָץ, אַךְ-לְמַחְסוֹר."
משלי כא
"מַיִם עֲמֻקִּים, דִּבְרֵי פִי-אִישׁ;נַחַל נֹבֵעַ, מְקוֹר חָכְמָה."
משלי יח
, 
