15 בנובמבר 2010

אני ולך



פִּקְּחִי עֵינַי
אֶל שַׁחֲרַיִךְ
פִּתְחִי חַלּוֹן חֶדֶר
לְקֶרֶן  מְחַכָּה,
לַחֲשִׁי לִי מִלּוֹתַיִךְ

טֶרֶם יְצוּעִי אֶנְטֹשׁ,
הָאִירִי לִי דַּרְכִּי,
לְתוֹכֵךְ.

 
 
 
 
בְּצִנְעָה אֶשַּׁק לָךְ
מִנְּשִׁיקוֹת יְחִידָתִי
יָדַי חוֹבְרוֹת לָךְ,
אֶטֹּל יָדֵךְ
אֲבִיאֵךְ עַד חוֹף
וּלְסוֹפוֹ,

בְּדִמְעָה,
אֶתֵּן לָךְ יָם....

 
 
 
 
"רָחוֹק, מַה-שֶּׁהָיָה; וְעָמֹק עָמֹק, מִי יִמְצָאֶנּוּ.
סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר, וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן.."
קוהלת פרק ז
         

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה