בידיו

בידיו   למודות העבר, עומל אדמתו מזמן בחרותו, זיעת השתדלותו מפרה זרעיו,  מעודדת   עץ אל פיריו. לעת ערב ישוב לשולחנו נאנח אל מנת יומו, מהרהר בשורשי גפנו ומתפלל חרש    לגשם בעתו. לעת ליל נקי מעבודת יומו, מתענג במיטתו, מהלך לו ברוחו בינות  שבילי  עתיד כרמו ומתרחב ליבו;     עמלו ישא מנחתו.

"וְהָיָה כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; 
וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ."
תהילים פרק א