לילה. 
מאוחר.
ידו עוברת ברפרוף
על סדין קר
לצידו.
זרועו מכסה עיניו
ראשו
על כר רך,
ובאוזניו עוד מילותיה :
"אתה יודע, 
לבד
תלך קל ומהר,
ביחד
נלך רחוק יותר..."
לילה.
עוד מעט מחר.
קולה מהדהד ליבו
והוא ער.
"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד:
אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם.
כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ;
וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ.
גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם; וּלְאֶחָד, אֵיךְ יֵחָם."
קוהלת ד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה