אמרה לו
די
ועיניה לא היו שם,
מבטו הילך אל
יד,
עדיין אוחזת פרח.
למקומו נטוע,
אות אסורה
בגרונו
ומילתו לא באה,
עיניו פונות אליה
דוממות,
כאשת לוט.
ולשונם
ביד מובסת,
קרבה אל יום צבוע
במילה שכוחת ברית
ולבם קורא
ביחד.
" אַל-תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ, לִכְעוֹס:
כִּי כַעַס, בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ."
קוהלת פרק ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה