שביל(ים)

הולך לו
שביל צנוע
אל נחל
נושא על גופו
תלאות דרך ארוכה
וסיפור עקלקל.




הולך לו  
נחל
אל ים
מערב מימיו
ומשאיר סיפור
ארוך דרך,
של שביל.




וכל השבילים
מובילים אל הים
והוא חי.


חיים.

"כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא;

אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת."

קוהלת א'

יובש

ויפער האדם פיו 
ותתבייש אדמה בו,
נחליה חדלים לכת
וחיותם יבשה.
כוכב ,צופה מעל,
משנה מזלו
ומחוויר.


נוטל האדם מטהו
מכה רוגזו באבן,
ומים אין,
חמתו על סלע,
חמלתו שותקת
ותשובה נעלמת בה.


הולך אבל האדם
אל חוף
זועק תדהמתו
אל הים,
ורק קצף בגל..
וים פיו מים.


נופל האדם עייף
גופו פגוע
שפתיו חתומות
שרוע על קרקע ,
ומעניו פורצות דמעות,
           הולכות אל אדמה..

"תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ, יִבָּהֵלוּן:

תֹּסֵף רוּחָם, יִגְוָעוּן; וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן.

תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ, יִבָּרֵאוּן; וּתְחַדֵּשׁ, פְּנֵי אֲדָמָה"

תהלים קד

22/1/10

כעס

אמרה לו 
די
ועיניה לא היו שם,
מבטו הילך אל
יד,
עדיין אוחזת פרח.

למקומו נטוע,
אות אסורה
בגרונו
ומילתו לא באה,
עיניו פונות אליה

דוממות,
       כאשת לוט. 

ולשונם

ביד מובסת,
קרבה אל יום צבוע

במילה

שכוחת ברית...

ולבם קורא
    ביחד.

" אַל-תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ, לִכְעוֹס:
כִּי כַעַס, בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ."
קוהלת פרק ז