יובש

ויפער האדם פיו 
ותתבייש אדמה בו,
נחליה חדלים לכת
וחיותם יבשה.
כוכב ,צופה מעל,
משנה מזלו
ומחוויר.


נוטל האדם מטהו
מכה רוגזו באבן,
ומים אין,
חמתו על סלע,
חמלתו שותקת
ותשובה נעלמת בה.


הולך אבל האדם
אל חוף
זועק תדהמתו
אל הים,
ורק קצף בגל..
וים פיו מים.


נופל האדם עייף
גופו פגוע
שפתיו חתומות
שרוע על קרקע ,
ומעניו פורצות דמעות,
           הולכות אל אדמה..

"תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ, יִבָּהֵלוּן:

תֹּסֵף רוּחָם, יִגְוָעוּן; וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן.

תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ, יִבָּרֵאוּן; וּתְחַדֵּשׁ, פְּנֵי אֲדָמָה"

תהלים קד

22/1/10