12 בנובמבר 2010

ערב



ערב


ערב,
ישובה על קצה מיטתה
ידיה עוברות על התמונה
מבטה מצועף
מבקש את ליבו האסור.




ימים שנארגו יחדיו
בחוטיי עדנת רצונם
הושלכו אל מדמנת כעסו
וריחם הובאש.




ערב,
מוטל על מיטתו
ידיו כבדות
מבטו נודד בחדרו
וליבו רואה תמונתה.








"טוֹב, מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, וּרְעוּת רוּחַ"
קוהלת ד'
פורסם על ידי
תוויות:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)