היום סוגר עליה,
מצטברים
הופכים
המולה
צורבת לגופה.
ההליכה מעייפת
קרניי חמה
מסנוורות מבטה.
שעות
ואין פתח,
ימים
והחום מקרר קיומה.
חוקי עולמה
נעלמים
במשחק לא לה.
עונה
באה והלכה,
עולם
מחליף צבעיו
נתינתו קבועה
ורק שעונה
על ידה
עמד -
מחכה לחיוכה.
"יֵשׁ רָעָה, אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ;
וְרַבָּה הִיא, עַל-הָאָדָם."
קוהלת פרק ו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה